Recent Posts

Archive

Tags

דרום גואה - פטנם

#משפחהבמזוודה#


יורם 2018\11\27

משפחה פורקת מזוודה

אז מזמן לא כתבתי ופעם האחרונה סיפרתי על פרץ היצירתיות של פושקר ובינתיים כבר הגענו לגואה שכרנו בית ו"השתקענו" לשלושה חודשים.

טליה ונעם כבר נכנסו לבית הספר האנתרופוסופי בפטנם וגליה לגן של תמר המקסימה.

עינב ואני ניתבנו את היצירתיות לעיצוב הבית שהיה ריק מרהיטים, אז קלף מזוזה מבית חב"ד קיבל בית מזוזה מפליז ואבן לאפיס כחולה, הסלון פינת רביצה שחורה ושני ספסלים מהזבל שעברו ליטוש צבע וריפוד, חדרי השינה קיבלו שלוש שידות עץ לבגדים, המטבח כלים ותנור ועל הדרך שיפצנו גם שני שרפרפים וכל העניין רק בשביל הפרופורציה עלה סכום אסטרונומי של 400ש"ח

אז היום בבוקר אחרי שהבנות הלכו לבית הספר, יצאנו עינב ואני לריצה על החוף המדהים של פאטנם שחיה בים ובירה על החוף ציירו לנו את תחושת החופש המושלמת. בערב נסענו למסעדה הודית שהמליצו לנו, היה בהחלט שווה וטעים מאוד אבל הכי כיף, זה זה טיולי השוטטות שלנו שם אנו פוגשים את החיים האמיתיים של גואה פעם בר שכונתי עם עוגת גבינה מדהימה ופעם טקס פוג׳ה דתי לכבוד קרישנה עם פעמונים תופים עשויים כדיי חרס המנגנים בקצב מדהים מלא נרות וקינוח של פירות אקזוטים.

גואה זה לא מה שבדרך כלל מדמיינים בארץ, זה לא רק מסיבות חוף פרועות הנמשכות כל הלילה אומנם יש אזורים בגואה שזה עדיין קורה אבל רוב גואה היא אזור נופש מושלם עם אוכל מצויין וחופים מדהימים.

הבנות פוגשות פה מלא חברות חדשות וגם אנחנו פוגשים פה אחלה אנשים בקיצור זה מקום טוב להפסקה קצרה מהטיול האינטנסיבי. אז לזמן הקרוב פרקנו מזוודות ובפברואר נחזור שוב לטייל ושוב להיות #משפחהבמזוודה# עד אז אם אני לא אכתוב הרבה תסלחו לי יצאתי לנופש🙃

נעם 2018\12\05

בית הספר וידיה ארניה

הגענו לגואה בדצמבר 2018 ושם נכנסתי לבית הספר הבין לאומי וידיה ארניה, בית ספר אנטרופוסופי מגניב. על היום הראשון הכרתי

שלוש בנות ישראליות מיה, רעות ורונה וביגלל שרוב התלמידים הם ממשפחות מטילות יצא שמיה ורעות עזבו אחרי חודש, בנוסף אמא שלי נכנסה ללמד שם אנגלית.

המורים בבית הספר היו ממדינות שונות בעולם גרמניה, ישראל, הונגריה, הולנד והודו, וכולם דיברו אנגלית כך שיצא לי ללמוד את כל המקצועות בשפה האנגלית, מתמתיקה, מדעים, אנגלית ואומנות .

בגלל שבית הספר הוא בין לאומי ולומדים שם תלמידים מכל מיני מדינות יצא לי לשמוע ילדים מדברים בפולנית, הודית, אנגלית, גרמנית ואיטלקית.

חווית הלימודים שם שונה מאוד מהארץ :

כול יום הייתי נוסעת עם אבא באופנוע לבית הספר ולפעמים הוא נתן לי לנהוג באופנוע וזה היה ממש כיף.

כול יום שישי התחלנו את הלימודים על חוף הים היה אפשר גם להיכנס למים ובסוף חזרנו ברגל לבית הספר.

כול חודש מתקיים צ׳אי שופ בבית הספר שבו התלמידים והמורים הכינו צ׳אי ועוגיות הזמינו את כל המשפחות של התלמידים.

במרכז בית הספר יש עץ קשיו ענק וכל הילדים מטפסים עלו ועל הענפים שלו קשורים חבלים ונדנדות.

בסוף השנה נפרדו ממני בטקס מיוחד שבו אני באמצע המעגל וכל בית הספר שר לי שיר פרדה ובסוף השיר כולם חיבקו אותי.

אני מסכמת את החוויה שלי כטובה מאוד וממליצה לכל אחד להתנסות בזה.

יורם 2018\12\10

שיגרה לא שיגרתית

אז שוב שלום לכל מי׳שבמזוודה איתנו אומנם פרקנו מזוודה ונכנסנסנו לשיגרה אבל האמת שזו שיגרה לא שיגרתית שיגרה שנשברת מפרפרי ענק בצבעים מרהיבים שמבקרים אותנו במרפסת ומקופים שובבים שצועקים אלינו מצמרות העצים.

שיגרה שנשברת ממפגשים עם סיפורי טיילים מכל העולם ושיחות על השקפת העולם שלהם. שיגרה שנשברת עם החזרות של עינב ואנדריאה למעגל שירת נשים שהן מתכננות להריץ פה והמלודיות החדשות שמרחפות להן בבית.

אם קצב ההכרויות החדשות שלנו במערב עומד על עשרה מפגשים עם אנשים חדשים בשנה פה זה קורה בשבוע גם הבנות פוגשות חברות וחברים חדשים בים או בבית הספר ובלי לשים לב השיגרה הופכת ללא שיגרתית, התבניות נשברות ואנו מיצרים חדשות.

טבע האדם הוא לייצר תבנית והשגרה היא מכונת התבניות הגדולה ביקום.

כן... אנחנו צרכים תבניות כדי לחיות, הריי זה לא הגיוני שנייצר תבנית חדשה כל יום עבור ההליכה, הנשימה, או הנהיגה, והתבניות עוזרת לנו כמובן להתנהל מבלי לחשוב על דרך חדשה לנשום בכל שאיפה. אבל גם סכנה יש בתבנית, סכנה להירדם, סכנה לשכוח את הילד שבך, סכנה ליפול לתוך האוטומציה ולפספס את החיים.

ובגואה זה קורה כאילו מאליו והרבה שהתבניות נשברות אבל אם נזכור אז בכל מקום אפשר למצוא את השיגרה הלא השגרתית לצאת מהקופסה ולנסות משהו חדש. אז לכל מי שבמזוודה או שרק הצטרף אני מאחל שיגרה לא שיגרתית, שבירה של תבניות מרדימות וחנוכה שמח בשביל לזכור שתבנית היא לא דבר שלילי ובכל זאת כדאי לשבור אותה לפעמים.

אוהב אתכם הרבה.

#משפחהבמזוודה#

עינב 2019\1\2

אחת החוויות שבקשתי לזמן לעצמי בטיול היא -ללמד בבהס אינטרנשיונל כזה ,בו לומדים יחד תלמידים מכל העולם פולין ,איטליה ,צרפת ,ספרד גרמניה ,וישראל - וכשבאה ההצעה ללמד אנגלית כשפה שניה בבהס האנטרופוסופי ״וידיה ארניה״ שבגואה חיבקתי אותה בשתי ידיים , או יותר נכון הצמדתי שתי כפות ידיים בתנועת הוקרה על הדיוק בחיי....

השבוע הראשון קצת קשה וחורק ...פתאום כל הזמן החופשי שהיה לי הצטמצם ונכנסתי ללוז עבודה ... הראש עובד שעות נוספות חושבת על פרוייקטים , משימות , מטרות ...

הילדים מתרגלים אליי ואני אליהם . קבוצות גיל שונות , רמות שונות , הבדלים תרבותיים ..רוצים לחזור לדבר בשפת האם כי יותר קל...ואני מתעקשת לשמור על אנגלית ...

אבל לאט לאט אני משחררת יותר ...ומתכננת פחות

אני נרגעת ומאפשרת למה שקורה לזמן למידה ,ומתחילה להנות ממש -אנחנו משחקים הרבה , צוחקים , וחוקרים

ואיזה פלא כמה רעיונות מגיעים מהילדים ...ובלי להתכוון הם מיישמים את כל ״המטרות הלימודיות״ שהגדרתי...

אז כן ,חשוב להבין לאן רוצים להגיע -אבל לפעמים אנחנו כל כך בטוחים שאנחנו יודעים איך ,ולא מאפשרים לדרכים חדשות להתפתח ולצמוח

ולפעמים גם לא צריך יעדים פשוט לצאת לדרך ולחכות שיתגלה ניצוץ ...

יורם 2019\1\4

חופשה בתוך חופשה

החיים הם מה שאתה מייצר לך במחשבה .אם אתה רואה אותם כחופש אז חופש זה מה שמזמנים לך החיים.

אז חשבנו חזק חזק ויצאנו לשנת חופש עם הילדים.

אבל גם לחופש יש את השיגרה שלו, אז הבנות בבית הספר הלא שיגרתי שלהן, מכירות מלא חברים לא שיגרתיים, ובשבת אנחנו מכינים עוגיות וג׳חנון לא שיגרתי, ואפילו אני שאף פעם לא אהבתי ללכת לים, יורד כמעט כל יום עם הבנות לים ואוהב את זה בצורה מאוד לא שיגרתית.

אבל סביבנו כולם חיים בעבודה וכשהגיע הכריסמס אז כולם פתאום יצאו לחופשה ומצאנו את עצמנו.... בחופשה בתוך חופשה!

מבלי להתבלבל ארזנו תיק קטן השכרנו את הבית בפטנם למשפחה שהגיעה ל״חופשה״ ויצאנו לשבוע חופשה באנג׳ונה מלון, בריכה, מסעדות טובות, ארוחות הבוקר הכי שוות אצל מושה artJuna, שווקים שוקקים וציבעוניים וכל השבאנג. שבוע של שיכרון חושים וחזרנו הביתה לחגיגות הסילווסטר הלא שיגרתיות על החוף בפטנם ועכשיו אנו שוב בשיגרה בתי ספר לימודים וכל מה שכרוך בשיגרה.

ושוב אני מוצא את עצמי מתעסק בשיגרה ובשבירת תבניות

אז אולי לכם שם במערב זה נראה ששברתי את השיגרה אני חיי בכפר אקזוטי וגר בג׳ונגל טרופי אבל כשאני מתבונן בזה לרגע אני רואה שזה לא אפשרי לשבור את השיגרה לאורך זמן ולא משנה איפה אתה חי או במה אתה עוסק השיגרה היא הכרחית לחיים שלנו המחשבה היא תבניתית וזה דיי נחמד זה מייצר קיצורי דרך קצת כמו alt+shift במיקלדת אבל לקיצורי דרך האלו יש מחיר שלא תמיד מבחינים בו וזו השינה.

התבניות מאוד נוחות ולכן הן מרדימות אותנו הופכות אותנו לעצלנים. קיצורי הדרך האלו מזמינים אותנו לפעול כל הזמן באותה הדרך ובאותה הצורה ולא משנה אם הדרך כבר לא נכונה בעבורנו.

וללא ספק קל יותר לשבור תבניות כשאתה עושה את זה בצורה גרנדיוזית כמו שנה טיול בהודו אבל החיים מורכבים מאלפיי תבניות ואם נוכל לשבור כל יום תבנית אחת קטנה זה כבר יעשה את השינוי

משינה להתעוררות כל יום משהו אחד קטן ולא שיגרתי רק כדי לשמור על הערנות משהו כמו לאכול ביד שמאל במקום ימין להתעורר מאוחר ולוותר על העבודה, לכתוב ספר כי אתה גרוע בכתיבה ויש לך מלא שגיעות כתיב, להגיד בוקר טוב לאדם זר ברחוב או ללבוש מעיל בקיץ זה יכול להיות כל דבר ולא חשוב התוצאה הציור לא חייב להיות יפה והאכילה ביד שמאל לא צריכה להיות מסודרת ונקייה כמו ביד ימין פשוט לשבור תבנית ולייצר שעון מעורר קטן שמזכיר לנו שכאשר בנינו את כל התבניות הקטנות האלו היינו הכי חיוניים.

חיינו את הרגע , חיינו כאן ועכשיו.

עד הפעם הבאה

#משפחהבמזוודה# שוברת תבניות

גליה 2019\1\15

אז מלא הסעות יש בגואה לוקח בבוקר את טליה ל river school ואת נעם ל videa school את גליה לגן של תמר ואז בצהריים גם מחזיר אותן הביתה. ולמרות שזה נשמע מוזר זה אחד מזמני האיכות הטובים יותר שלי עם הבנות ועל הדרך יש מלא זמן לדבר ולפטפט על היום שלהם מישום מה אני מוצא שעל האופנוע הן כאילו נפתחות יותר ומספרות לי דברים שלא הייתי יכול להוציא מהן על ארוחת הערב. אז באקסטרה זמן החלטתי ללמד את גליה לספור עד 10..... וגם את נעם.... בכמה שפות

נעם 2019\01\20

צילום אמנותי

אתמול בערב ישבתי עם אמא ואבא על המירפסת בבית שלנו בגואה, פיתאום ראיתי משהו מוזר- השתקפות הצל של אבא בשילוב משונה של מנורת הרחוב יצרה הפרדה בין הפנים לראש . המראה המיוחד משך את תשומת ליבי והחלטתי לצלם את זה.

ניסיתי לצלם מכול מיני זויות שונות כדי להדגיש את ההפרדה בין הפנים לראש, ביקשתי ממנו להזיז את הראש וגם הוספתי סיגריה, אחרי זה עשיתי גם סידרת צילומים לאמא. כדי לצלם תמונות אומנותיות צריך לראות את הדברים הלא שיגרתיים בחיים.

עינב 2019\1\27

גואה קצת אחרת...

אז היום הלכנו להתנדב בבית יתומים בשכונה ... שתי דקות מהבית ששכרנו נמצא בית יתומים לבנים בגילאי 10-16

כ 90 ילדים שחיים ומבלים את מרבית זמנם שם. לחלקם אין גם לא קרוב משפחה אחד שיכול לארח אותם בחופשות והבית הזה הוא כל עולמם. לפני חודשיים, כששוטטנו בשכונה גליה ואני נתקלנו במקום , אבל לא ממש הבנתי שזה בית יתומים , שוחחנו אז קצת עם הילדים והלכנו ....

לפני כמה ימים על החוף, פגשנו את Yael Margalit המדהימה שמרכזת את פרוייקט ההתנדבות שם, היא הציעה שנבוא קצת -תביאי גיטרה .... יהיה כיף

אז באנו כולנו בהרכב משפחתי וחברים טובים - היה מצחיק , מרגש , מפתיע , ובעיקר מחמם את הלב,

הילדים האלו חיים בפשטות ובצניעות חומרית כי פשוט אין!! אבל השמחה והאהבה שיצאה מהם אלינו ,ומאיתנו אליהם מילאה אולם שלם..

נעם 2019\1\29

סופרת בכמה שפות

  • Google+ Social Icon
  • Twitter Social Icon
  • LinkedIn Social Icon
  • Facebook Social Icon

©2017 BY YORAMSISSO. PROUDLY CREATED WITH WIX.COM